תן לי להכנס – Let me in
תן לי להיכנס -Let me in
במאי: מט ריבס
שחקנים: קודי סמית-מקפי, קלואי מורץ'
ז'אנר: אימה, רומנטי
שנת הסרט: 2010
בילדותי הייתי רואה לא מעט סרטי אימה, בעיקר את הסדרה "סיוט ברחוב אלם" עם פרדי קרוגר הגדול מכולם שתמיד הצליח להגניב איזו בדיחה שחורה שנייה לפני שהוא רוצח באכזריות חלומית את אחד הקורבנות שלו.
אבל אז התבגרתי וגם הטעם בסרטים שלי השתנה, בעיקר לאחר שגיליתי שרוב סרטי האימה מכילים תסריט מאוד צפוי וזול ובעיקר עסוקים בניסיון הפחדה וגועל.
במפתיע ז'אנר סרטי האימה עדיין שורד, גם אחרי שראינו את הכל, עוד איזה רוצח פסיכופט המונע מתוך תסכול מהחברה, או איזושהי רוח רפאים נוקמנית, אבל בסופו של דבר כל הסרטים מתעסקים בכמה שיותר גופות נערמות אחת על השנייה וכמה שיותר דם ודרכים יצירתיות לגדיעת חיי אדם.
אז כן, הסרט תן לי להיכנס (2010) מוגדר ראשית כסרט אימה וכיוצא מזה אנחנו נראה לא מעט דם נשפך אבל בכל זאת יש בסרט זה הרבה מעבר. לפי דעתי כדאי להגדיר סרט זה כדרמה רומנטית עם אלמנטים של סרט אימה וככזה המסר אינו "באנו לכאן כדי להפחיד/להגעיל אתכם" אלא יותר בסגנון של "עד כמה תלך רחוק בשביל האהבה".
ראשיתו של סרט זה ב-2004 כאשר סופר האימה השוודי ג'ון אז'וידלינדקויסט פירסם את הספר "תן לאדם הנכון להכנס" (let the right one in), הספר עובד ב-2008 לתסריט ויצא בשם זהה בשפה השוודית. כמובן שהוליווד לא אחרה לעבד את הסרט לגרסא אמריקאית עליה הופקד התסריטאי והבמאי מט ריבס אשר יצר בין היתר את הסדרה פליסטי ואת סרט האימה-בדיוני המצוין קלוברפילד (שדה תלתן בתרגום חופשי).
הסרט מתרחש בעיירה אמריקאית קטנה ומושלגת באמצע שנות השמונים כאשר הגיבורים הראשיים בסרט הם זוג ילדים בני 12, כך גם זווית הראייה שלנו הצופים מגיעה מתוך עולמם של הילדים בעוד המבוגרים נהפכים לדמויות משנה ולתפאורה בלבד וזהו גם אחד מקסמי הסרט.
אוון (קודי סמית-מקפי, "הדרך") הוא ילד עם מראה שביר ופנים תמימות אשר הוריו התגרשו לאחרונה והוא גר עם אמו בבית דירות עלוב. את ימיו בבית הספר הוא "מבלה" כשק חבטות לקבוצת בריונים מהכיתה שלו אבל בגלל מימדיו הקטנים הוא אינו מסוגל להחזיר להם בחזרה.
את רוב חייו מעביר אוון בבדידות מסוימת, בלילות הוא משקיף על הדירות הסמוכות או לחילופין יורד לשחק לבדו ברחבה המושלגת הצמודה לבית הדירות שלו.
שכנים חדשים העוברים לגור לידו מעוררים את סקרנותו בעיקר בגלל אבי (קלואי מורץ, "קיק-אס"), הבת הצעירה הנוהגת לשבת בלילות במרכז הרחבה המושלגת כאשר היא יחפה וכמו אוון, גם היא נראית בודדה וחסרת חברים.
שיחה מובילה לשיחה ואוון חושף בפניה את צרותיו עם הבריוניים המקומיים, אבי מציעה לו להחזיר להם בחזרה וכך לשבור את לולאת ההתעללויות הקבועה. אוון לוקח את עצתה ואכן עומד על שלו ובמעשה זה גם מצליח לשפר לעצמו מעט מהדימוי העצמי הירוד שלו וכך גם אוזר אומץ כדי להציע לאבי להיות החברה שלו.
עד כאן באמת סיפור אהבה תמים ונאיבי בין שני ילדים, רק שאבי היא לא ילדה רגילה ואוון יגלה לאט לאט כי בשביל להיות חבר של אבי הוא יצטרך לשנות את חייו לחלוטין.
אני לא אוהב שמגלים לי על מה הסרט וגם על הסרט הזה – תן לי להיכנס, לא ידעתי מילה מלבד הז'אנר אליו הוא משתייך ומי הבמאי/תסריטאי מאחוריו ועל כן לא אגלה לכם את המשך הסרט כדי שכמוני תוכלו להיות מופתעים, מסוקרנים ולבסוף גם מלאי אהבה לדמויות ולמאמציהם.
תן לי להיכנס – אז למה כדאי לראות את הסרט?
הסיפור מצוין, קשה להגיד את זה על סרטי אימה, אבל כאן אנחנו מצליחים להתרגש מאוד, להכנס לעולם זר של חורף מושלג בעיירה קטנה ובכל זאת להרגיש הזדהות עם הילדים, הליהוק מצוין,אוון ואבי, שני גיבורי הסרט מגולמים נפלא ומעבירים את הבדידות והניכור והייאוש בעולמם. השלג והקור שבסרט מוסיפים גם הם לתחושת האימה הכללית ולהגברת האלמנטים הדרמתיים בסרט.
חשוב לא פחות הוא מיקומו של הסרט באמצע שנות השמונים, שנים אלו בקולנוע האימה והמדע בדיוני האמריקאי אופיינו בתאורה עמומה כאשר אלמנט האימה והמסתורין הוסתר בצללים כבדים. נסו להיזכר בסרטים אי,טיוגרמלינס הראשון, גם הם כמו סרט זה עסקו בעיירה קטנה וחורפית שכולם שם לובשים את הדובונים של האייטייז ומשחקים בגברת פאק מן.
אם אתם חובבי סרטי אימה, אז חופשי, רוצו לראות את אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו בז'אנר זה. ואם אתם מסתייגים מהז'אנר בכל זאת מומלץ לראות את הסרט, נסו להתעלם קצת מהדם ומהאימה והתחברו לסיפור המיוחד והמרגש שנשאר איתכם גם ימים אחר כך.