הבלוג של הגרהבלוגיה

פרק ח’ – לא יכולתי לעשות עם זה כלום

הקץ למלחמות שבראשי. אני אוהבת אותו. פרידה קצרה מצדי הוכיחה לי את מה שחיפשתי לדעת. תלאות החיים תמיד יהיו. בסופו של דבר, כל איש עורך את חשבון הנפש שלו…

ומאז לא נפרדנו…ההסתגלות שלי לגבר שמגדל את ילדיו הייתה חייבת לקבל חותם. אם אני כאן, אז אני כאן. אם אני לא, אז הדלת החוצה תמיד פתוחה. אבל רציתי…פתאום ראיתי גם את היופי שבדבר, את היכולת להשפיע, להיות דמות משמעותית עבור שלושה ילדים שגם אם אינם ילדיי, הם מחפשים את קרבתי ויש לי היכולת להכיל…

אבל לא הכול היה פשוט. הרגעים שבהם לפעמים קצת נשברתי כי רציתי אותו חופשי פיזית ונפשית, התרבו במהלך החודשים הבאים לזוגיות ההדוקה בינינו. רציתי אותי חופשיה ממחויבות למעט המחויבות כלפיו. נראה שהסמכות האבהית כלפי ילדיו לא הייתה טבעית אצלו והוא לא תמיד ידע כיצד לתעל את אבהותו כדי שהילדים יבינו מי הראש הקובע. גבולות רבים אצל ילדיו נפרצו, אבל אני בסך הכול נקלעתי לסיטואציה שבה הייתי צריכה להתנהל. הנסיגה שלי לא איחרה לבוא…כיצד אצייר את חיי במכחול? וביום מן הימים האם ארצה באמת ליצור תינוק עם גבר שלא בהכרח יהיו לו הכוחות הנפשיים לגדל ילד נוסף? ובכלל- האם אהיה מסוגלת לגור אתו ועם ילדיו ועם ילד נוסף תחת קורת גג אחת? התשובה הייתה ידועה…אני פריקית של שליטה, פריקית של עצמאות, פריקית של חופש, פריקית של פרטיות…מורכבות העניין החלה לחלחל בי שוב. אבל אהבתי אותו…אחרי חמש שנים שבהן לא אהבתי איש מאז מערכת היחסים האחרונה שלי, הוא הצליח לגעת במקומות שאחרים נכשלו ביכולת לפצח, אבל מבחן המציאות מכשיל בדרכו…ומיד חיפשתי כישלונות נוספים, ושוב מצאתי עצמי עומדת מולו ומול קונפליקט חדש, בדיוק כשאמר לי שהוא מצפה לרגע שביום מן הימים יהיה לנו ילד משותף, פורסת בפניו קשיים חדשים. ילד משותף…רק אם אגור בבית משלי, אתה בבית משלך עם הילדים שלך… הוא שתק, אולי קצת נחנק, מסוג התחושה שמותירה ג’ולה בגרון…ברור היה לי שאני לא הראשונה שעמדה בסיטואציה הזאת בחייו וכל אישה שהייתה עמו במערכת יחסים לא הצליחה להכיל את הסיטואציה המשפחתית המורכבת. אבל הוא ידע שאחרי הכול אני אישה זאבה, אינדיבידואליסטית שהצורך בפרטיות עבורה הוא צורך חזק ולא עניין של פריוויליגיה. מתערבבת ובולטת בחברת אנשים, אך מחפשת בעיקר את השקט מול ספר הקריאה, מול אהוב לבי ומול עולמי הפנימי. יכולתי לדמיין את תחושתו, את תחושת הדחייה שחש כמו רציתי לומר “אני אוהבת אותך, אבל לא מחפשת להיות אימא לשלושה ילדים”.

ועם זאת הוא הבין היטב את הוויתור שאאלץ לעשות כדי לממש אתו חיים מציאותיים. אחרי הכול החיים מורכבים יותר מאהבות גדולות.

ומכאן נותרה לי הבררה להחליט: האם אלך אתו באש ובמים, אגור אתו ועם ילדיו תחת קורת גג אחת, אצור עמו פרי אהבה נוסף או שמא אלך לי לדרכי…לשוטט בדרכים אחרות ושוב לנדוד אל הלא נודע…

ומיד עלה בי הבזק נוסף…”ואתה…חשבת בכלל אם אתה באמת מוכן לתינוק נוסף שירחיק אותך מהחופש שאתה מייחל לו מהרגע הראשון שהפכת לאב חד הורי? ועל תגובות הילדים שלך שאתה הוא כל מה שיש להם…

והוא חשב…שבוע ימים חשב… ואני חשבתי מצדי, מנסה לגבש עמדה בתוכי, עמדה שרחוקה מהאגדות שסיפרו לי כשעוד הייתי ילדה “והם חיו באושר ובעושר”. כמה עוול עושים לילדים כשלא משקפים להם שבמציאות העושר נוגע רק בעשירון העליון והאושר הוא בסך הכול אוסף של רגעים קטנים ושמחים ולא בהכרח מצב מתמשך שאין לו סוף. והנסיך הוא לא באמת נסיך, והנסיכה היא לא בדיוק נסיכה.

“את לא באמת מציעה לי כלום” אמר לי אחרי מחשבותיו…”את מציעה לי תינוק שיגור אתך בדירה נפרדת ומציעה לי להגדיל את הקשיים בניהול שני בתים. את מציעה לי אהבה בשלט רחוק, ואחרי שהנחתת אותי לאדמה, כשכבר העזתי לחלום על משפחה שלמה שלי ושלך ושל הילדים שלי ושל ילד נוסף, גרמת לי להבין שאני בכלל לא רוצה עוד ילדים…”

תגים
המשך קריאה

הגר

עיתונאית, מאמינה באהבה מדויקת בלבד, ללא פשרות. סינגלית בת 35, אטרקטיבית ומחוזרת שחיה בקונפליקט מתמשך בין הצורך בשייכות ובין הפחד משגרה שמכניסה את האהבה לתוך קופסה ידועה מראש

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגור