הבלוגיה

האמנם החיים שרטו אותנו? או שמא זוהי האבולוציה שהפכה אותנו לבני אדם מתקדמים שכל מהותם אינה נוגעת לאהבה זוגית אלא דווקא לאסטרטגיה כיבושית

ט"ו באב הוא באמת חג של אהבה, אבל עד היום אני לא יודעת את התשובה השלמה למהי באמת אהבה. האם זה אותו רגש מתפרץ המגביר את קצב פעימות הלב...

הזאב הבודד שלי היה מנומס והיו לו עיניים טובות, חודרות ומלאות באש, אבל שלא כמו "זאב הערבה", הדמות הספרותית של הרמן הסה, אין קסם בעיניי, בזאב המתבודד במציאות.

"זה תמיד מתחיל מתמונה. מהתבוננות בעיניים המביעות עוצמה. ולפעמים המבט סתמי. סתם מבט שלא מביע מאום. אני לא מתעכבת, ואין לי זמן להשקיע ב"אולי" הוא מוצא חן בעיניי, כי הוא לא..."

תחילת קשר, יש פרפרים, אבל יש גם הרגשה של יותר מכך, פתאום אתם רוצים להיות אנשים יותר טובים, הכל ורוד, מהם הם הסימנים? איך יודעים שהתאהבתם?

"חג של אהבה מקפיץ מתוכי תחושות ומחשבות, געגוע ללב שלם שכבר הופך לכמיהה הנראית לי רחוקה למימוש... אהבה כגלגל הצלה, חיבור מוחלט לעצמנו, ויש בו בחיבור לאחר"

"אם אתה רוצה לדעת אישה, תן לה להרגיש את התחושה, התחושה שהבוקר שלך לא יכול להתחיל בלעדיה, והלילה שלך לא מצליח להיות מואר בחשכה כשהיא נעדרת בנוכחותה.."

"פעם חשבתי שאהבה זו מלחמה על הנשמה בעת משברים, ההתגברות עליהם היא ההוכחה. היום אני יודעת שיש דברים שלא ניתן לגבור עליהם, הגבורה קיימת ביכולת לוותר על האהבה"

"אני אוהבת את תל אביב משום שהיא תמיד הייתה מחוץ לגבולותיי, העיר שלא העזתי לגעת בה מקרוב, תמיד יש חלקים סמויים בלתי מושגים בתוכה, חלק מאומנות הכיבוש"

סוף סוף מצאתם מישהו שמצא חן בעינכם, איך אתם לא מאבדים את זה? איך להתאהב מבלי להתלהב יתר על המידה, איך לשמר קשר בתחילתו מבלי לשרוף את הלהבה?

החורף מגיע עם חשק לזוגיות, יש משהו בגשם, בפוך, שמעודד את גן ההתכרבלות, לפעמים פשוט לא בא לצאת לדייטים חדשים, בעיקר שאין פוטנציאל באופק -האם כדאי למחזר דייטים?

"אותך אני אוהב." הודיע לי בלקוניות בלי לנסות להסביר "ואולי סליחה שעכשיו אני יודע שנפש תואמת פוגשים רק פעם בחיים..." אבל הוא כבר לא היה הנפש התואמת שלי...