דעות וסיפורי אהבההבלוג של מאיההבלוגיה

חג של אהבה – געגוע ללב שלם

חג של אהבה מקפיץ מתוכי תחושות ומחשבות, געגוע ללב שלם שכבר הופך לכמיהה הנראית לי רחוקה למימוש…

אהבה היא בית מקדש פרטי- שאנשים רבים כבר שכחו להרגיש את מהותה האמתית…

בדרכי שלי- כי אין דרך אחרת עבורי- אגע בה שוב ביום מן הימים.

“אני אוהב אותך”, הוא אמר לי.

“אוהב אותי עכשיו או אוהב אותי תמיד?” שאלתי במוחי. מדמיינת מה שייקספיר, יוצר רומיאו ויוליה, היה חושב על אהבת האיש שלי.

העיניים שלו מעולם לא שיקרו. רומיאו שלי אהב אותי אהבת אמת, את יוליה החולמנית. גם לנו, במובן מסוים, הייתה אהבה בלתי אפשרית. לא היו לנו משפחות אויבות, אבל הייתה מציאות שלא אפשרה לנו להמשיך ולממש אהבה שהייתה מתנגשת במוקדם או במאוחר בקרקע, כשהיינו נוחתים עליה.

הוא לא רצה עוד ילדים, ואני…עדיין לא החלטתי אם פרי של אהבה נחוץ לי או לא, אבל התינוק שלא נוצר, ריחף שם תמיד, מנע את הריחוף הרוחני והנחית אותנו בסלעי המציאות.

רציתי שיילחם עלי, על האהבה שלו- הוכחה שיעמוד במבחן הקריטי הראשון. אבל הוא לא נלחם…

כמו רומיאו, רציתי אותו ב”אש ובמים”, שירגיש שהחיים שלו בלעדיי יהיו שיממון ומה ערך יהיה להם כשלא אהיה חלק מחייו. אבל הוא שקוע היה במלחמות הפנימיות שלו.

רציתי אותו כמו בהתחלה, ההתחלה שבה לא הייתי בטוחה כי הוא הרומיאו שלי, והוא – נלחם בכל הדרכים כדי להוכיח לי שכן. המלחמה שלו ניצחה בי כל ספק. אהבתי אותו כמו יוליה אמתית שאהבה את רומיאו שלה. הערמתי קשיים בעצמי…כשהוא חלם איתי על בית משותף, הראיתי לו את כל המכשולים שעוד יהיו. עכשיו גם אני…צריכה לקחת אחריות.

“קחי סם ל-42 שעות ועשי עצמך מתה עד שרומיאו יחזור מהגלות”- הייתה זו העצה שיוליה קיבלה. “כך תנצחי מציאות אכזרית”.

אבל המכשול היחידי שעמד בינינו היה אנחנו – בעקשנותנו לראות רק דרך אחת שאפשר לצעוד בה. שום סם לא היה משנה את המצב.

חג של אהבהרומיאו של שייקספיר צפה ביוליה ששקעה בשנתה, משוכנע במותה. על המזימה שאמורה הייתה לאחד אותם יחדיו, לא הספיק לשמוע, וכך בלע רעל ושם קץ לחייו- החלטה פזיזה של רגע שעלתה לו בחיים שלמים.

החלטנו על שבילים נפרדים- החלטה פזיזה לפני שבחנו מצבים אפשריים אחרים…

כמו רומיאו, רציתי אותו מוחלט במלחמתו שתהא בכפיפה אחת עם אהבתו. על אף ההחלטה, רציתי אותו רומיאו נאבק. אבל לא היה לו מאבק עבורי.

הייתי יוליה חולמנית, שמאמינה בניצחונה של אהבה בכל מצב.

יוליה של שייקספיר שמה קץ לחייה כשהבחינה כי רומיאו שלה מת.

רומיאו שלי לא מת… הייתה זו בחירה מודעת לשים קץ לאהבה פועמת.

“היום כבר לא מתים מאהבה”, שר שם טוב לוי, אבל מראות עיניי אהבת אמת- מקודשת היא תמיד ומחיה את עצמה.

גם עכשיו, ממרחק של חודשים מספר, אני אוהבת. אוהבת ומרוחקת…והאהבה, כשהיא בלתי ממומשת, מקהה את עצמה, לא מאפשרת באמת לדעת מה ערכה, ומה ערכי שלי, יוליה החולמנית, אם למרות בית המקדש הפרטי שלי, ויתרתי בעצמי והלכתי לדרכי.

אהבתי פעם איש שאהב אותי בדיוק, בדיוק כמו שאני. מילים רבות כתבתי לו, מגע עמוק חלקתי אתו, תיבות פנדורה פתחתי בנוכחותו.

אהבתי כמו יוליה שאוהבת את רומיאו שאוהב את יוליה.

דוד בן יוסף אמר כי כוח הבראה אדיר טמון באהבה הנחשבת אוצר רפואי מסתורי, האוצר שאנשים רבים משתוקקים אליו כי הם יודעים במעמקי נפשם שזהו האוצר שיכול להציל אותם.

אהבה – ככל הנראה- גלגל הצלה, חיבור מוחלט לעצמנו, ויש בו בחיבור לאחר, משהו משכר כמו יין משובח שמוציא מתוכנו תשוקות מעוררות משמעויות, משמעויות שיכול להיות להן סוף, אם לא לוקחים עליהן אחריות.

על האהבה שלכם קחו אחריות.

גם על אובדנה.

תגים
המשך קריאה

מאיה ע.

מאיה (37) כתבת תוכן ועורכת לשון, כותבת סיפורים קצרים הנוגעים לתלאות החיים. אחרי שלוש מערכות יחסים ארוכות של שנים מתמודדת עם קושיות גדולות של החיים: המרד במוסד הנישואין לעומת קדושת הזוגיות/ החיבור לאינדיבידואליסטים שאינם הולכים בתלם לעומת הצורך בשייכות/ הפחד מאימהות לעומת החשש מהוויתור עליה/ הצורך בעוצמה והפחד מההרגל/ הצורך במימוש עצמי לעומת קשיי המציאות/ האמונה באהבה כמהות החיים לעומת החשש משינוי צורתה/ המלחמות הפנימיות לעומת הצורך בשקט פנימי- על הכול ועוד...כותבת... הירשמו לדף הפייסבוק שלי: מאיה- עריכת לשון וכתיבה

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
Close
Close