אהבה – מרירות חונקת ומתיקות שנשמרת
פעם חשבתי שאהבה מנצחת הכול. היום אני יודעת שהמציאות מנצחת גם אותה, והמכשולים שבחיים מציבים לנו מראה, מקטינים כל דרך חיים רומנטית, מנחיתים אותנו על הקרקע ומעלימים סימני אגדות מהולים בסיומות של ״אושר ועושר״.
אף לא פעם חשבתי על עושר כלכלי בבחירת אהוביי. תמיד חשבתי שהעושר נמצא באושר הרוחני, ביכולת להרגיש, לחוות חיבור מנטלי, רוחני, פיזי ונפשי.
ביכולת להיות חופשייה בחיקו של אהובי, שימשיך להוכיח לי במעשים וללחוש לי במילים מרטיטות שאני והוא והוא ואני, וביחד מול העולם, העושר הפנימי יהיה חלק הארי של נשמותינו החולקות עולם שלם של חלומות.
היום אני מעדיפה לא לחשוב על האהבה במונחים של פילוסופיה ומשמעותה, אלא להרגיש אותה ולחיות אותה מעצם ההרגשה שהיא קיימת בתוכי, כל עוד היא קיימת שהרי ההבטחה לנצח לעולם לא תצליח לקיים את עצמה, וכל שנותר לנו הוא לתת לה יד, להרגיש בה בלי להלביש עליה הגדרות שלרוב הן אלו שפוגמות במסתוריות הקיימת בה.
אהבה – נדמה כי אנשים רבים הפסיקו להאמין בה והחליפו אותה במונחים של כדאיות, כלכלה, מעמד, משהו שחולף מהר מדי מהעולם. ״מה זאת אהבה?״ שאלו פילוסופים רבים, אך נראה כי התשובה טמונה עמוק בכל אחד מאתנו והיא אינדיבידואלית ואין תשובה אחת שנכונה לכל אחד.
את האהבה שלי הנחתי בתוך קופסה כבר לפני ארבעה חודשים ניסיתי לתת לה שם, לבחון את הגוון שלה, להבין מה יעלה בגורלה. ניסיתי, ללא הצלחה, להתעלם ממנה…להקטין אותה, להרחיק אותה, לא לתת לה להמשיך לבעור, הכול בגלל מציאות בלתי אפשרית שלא עמדה לטובתנו.
פעם חשבתי שאהבה זו מלחמה על הנשמה. שכשיש משברים, ההתגברות עליהם היא הוכחה ניצחת לאהבה. היום אני יודעת שיש דברים שלא ניתן לגבור עליהם והגבורה הגדולה קיימת דווקא ביכולת לוותר על מושא אהבתך, אך נראה שלא באמת משנות ההחלטות הרציונליות בכל הנוגע לאהבות גדולות, כי לאהבה נשמה משל עצמה והריחוק מהעין לא עולה בקנה אחד עם הריחוק מהלב שממשיך לפעום ולהתקיים. נותר רק להודות באהבה שממשיכה להפעים פעימותיה גם כשהיא כשלעצמה איננה מצליחה לשרוד ים שלם של סערות מציאותיות. בדרכה היא חונקת, מטריפה חושים, מעוררת געגועים, מעצימה חללים.
העולם נברא באהבה, שר על כך אברהם טל: ״שום דבר אינו קבוע והנצח לא נמדד בזמן…"
כל מה שנשאר לי להוסיף: הלוואי שהיינו אמיצים יותר כדי לגבור על כל המכשולים בחיים שלא מאפשרים לממש אהבות גדולות עד תום. ואולי יש במשפט הזה אמירה מטופשת כי הרי אהבת אמת, כך לימדו אותי תמיד, הנשמה לא משחררת…ואם בחרתם לשחררה, לא משנה מהי הסיבה…במו ידיכם חנקתם אותה.
אז מהי באמת אהבה? אסיים באמירתו הנפלאה של וויליאם שייקספיר מתוך המחזה ״רומיאו ויוליה״: ״אהבה היא כעשן העשוי מאדים של אנחות. כאשר טהורה היא – האש מפעפעת בעיני האוהבים. כאשר כעוסה היא – הים מוזן מדמעות האוהבים ומה היא עוד? הטירוף הכי מוסתר, מרירות חונקת ומתיקות שנשמרת…״
