דעות וסיפורי אהבהפנויים ופנויות

פיק אפ דייט – סיפור קצר

כרגיל שרון ידידה שלי הצליחה לשכנע אותי לצאת ל- פיק אפ בר. כל פעם שאני הולך לשם אני תוהה מחדש איך מצליחים לשכנע אותי ולמה אני לא מצליח ללמוד שיש דברים שאני לא אוהב. הרי אני לא נהנה מהמוזיקה ובטח שלא מהווליום. ריח העשן תמיד הורג אותי ואני לא מצליח להבין מדוע אנשים כל כך אוהבים את זה. בנוסף לכך אני לא יודע איך להתחיל עם בחורות ובטח במקום שאני לא יכל לדבר איתן.

נכנסנו לשם והתחלנו לעשות סיבוב ראשון סביב הבר כדי למצאו מקום ישיבה. סיבוב ראשון הוביל לסיבוב שני שהוביל גם לשלישי. מסיבוב לסיבוב פילוס המעבר נעשה קשה יותר מכוון שהתווספו עוד ועוד אנשים. כמובן שמקום פנוי טוב זה רק בגדר תקווה בדומה למשיח. לא יכלתי שלא להזכר בחניה בתל אביב. לא יאומן שכך המקום מלא באמצע השבוע. איך זה הגיוני?

ידעתי שיש הרבה מובטלים שלא צריכים לקום מחר בבוקר אבל מעולם לא הבנתי עד כמה.

החלטנו לשבת בספות שנמצאות רחוקות מהבר ובהם אין תצפית על כל הסובבים ולכן זה לא מקום “שווה”. סביר להניח שזאת הסיבה שהספות היו פנויות בכל ההמולה. הן ממש מוזרות גם בסידור שלהן שמסודרות כ 4 מושבים כמו מושבים של אוטובוס ובנוסף לכך המושב הימני מתמשך למרכז החדר כמו ספות של פסיכלוג. מעניין האם אני אומר לשבת על הספה הזאת עם הרגלים למעלה, לשבת באלכסון או להישען פשוט על משענת.

מולנו יושבת קבוצה של בנות עם שלט דמיוני וגלוי לכולם שאומר “אנחנו פנויות ומחכות להובלה”.. הן יושבות ובוחנות את כל הסביבה כדי למצוא את הבחור שהן רוצות שידבר איתן וכמובן שלעולם לא יזמו שיחה בעצמן. מזיזות את השער ימינה שמאלה ונותנות את כל הסימנים האפשריים אך רק לא למקום הנכון.  כמה חבל שאני לא מבין את כל הטקס. הייתי שמח אם משהי פעם אחת תלמד אותי איך להבחין האם בחורה מעוניינת בי או שהיא סתם בוהה בתסרוקת המוזרה שלי.

“יאללה שנזמין משהו?”  אמרה שרון.

“זאת בעיה, מסיבה לא ברורה אין כאן תפריט.” למזלנו מדי פעם עובר מלצר שניראה כאילו עישן משהו טוב. אני קורא לו אבל כמובן שהוא לא יכול לשמוע שום דבר בגלל כל הרעש והבלגן. התחלתי לנפנף לו בידיים כאילו אני מנחית מטוס אבל ביני ובינו עומדים כ 30 אנשים שלא כמוני חסרי מזל ולא הצליחו לתפוס מקום ישיבה. מעניין איך המלצרים מצליחים לזוז כאן עם כל ההזמנות.

פיק אפ דייט - סיפור קצר

המלצר ניגש לשולחן ממול (אם אפשר לקרוא לזה כך). נותן להם תפריט שלפי דעתי היה אמור להיות שייך לי. מתכופף והמכנסיים שלו שנמצאות חצי למטה מגלות את תחתוני הבוקסר האפורות שלו שגם הן לא היו בגובה הרצוי. . לצערי נאלצתי לראות את המחזה המלבב הזה מספר פעמים.

מה שמעניין כאן זה הסט של הבנות שעומדות מולנו ומחכות כל כך שגבר יתחיל איתן, במיוחד הבלונדינית עם המראה היוקרתי שיושבת במרכז. היא ניראת כל כך מטופחת, התסרוקת המושלמת ששום שערה לא בורחת מהפן שבטוח עבדה עליו מספר שעות. התאמת הצבעים של החולצה ללק של הידיים והרגלים פשוט מושלמת. לא רק זה, אפילו התיק שלה תואם למכנסיים, האיפור לנעלים והנעלים לקשת שעל הראש. כמה שעות היא עבדה על כל ההופעה? והנה סוף סוף מגיע המלצר.

“שרון תקראי לו”  אמרתי לה מהר שלא נפספס אותו.

“מה אתם רוצים להזמין?”

“אני אשמח קודם לראות תפריט”. במהירות המלצר שלף את התפריט מהשולחן השני, הניח אותו על השולחן שלנו וברח

“אממ טוב זה היה יעיל במיוחד. אני לא חושב שאני אקרא את זה אני כבר יודע מה אני רוצה להזמין”.

שרון כבר שוקעת בתפריט ועוברת עליו פעם אחר פעם, אני לא מבין מדוע כי אין סיכוי שהיא תזמין משהו שהוא לא בירה.

“תגיד לי אסף כמה כסף אתה משלם לי אם אני רוקדת על הדלפק?”

ולמה שאני ארצה שהיא תרקוד שם? במה זה יעזור לי?
אז השבתי לה: “20 שקלים אם את רוקדת שם ועוד 80 נוספים אם את נופלת”.

“אתה רוצה שאני אפול? למה?”

“כי זה יהיה יותר מצחיק”.

מעניין מה היה קורה אם אני הייתי מתיישב ומדבר עם הבלונדינית. האם היא היתה ממשיכה לדבר איתי או סתם מנפנפת אותי. היא דווקא נראית לא רעה. האם זאת הדרך להכיר בחורות? לצוד אותן במקומות אפלים כך שהן לא יכלו לשמוע את מה שיש לך להגיד ולא יראו אותך טוב? יכול להיות שזה באמת יכל לעזור לי. כך לא אגיד שטויות ותמיד טענתי שאנשים נראים טוב יותר בחושך. מעניין מתי המלצר מגיע? אני רוצה כבר להזמין את הבירה לשתות אותה וללכת הביתה.

“תגידי שרון את חושבת שכדי לי לנסות לדבר עם הבלונדה במרכז?”

“אולי אולי. אם אתה בקטע שלה, אין לך מה להפסיד. זה לא כאילו תפגוש אותה בפעם אחרת ובמקום אחר. ואפילו אם כן אין סיכוי שהיא תזכור אותך”.

לי זה הרגיש שהיא אומרת את המשפטים האלו מצד אחד לעודד אותי אבל מצד שני גם להכין אותי לאכזבה.

“היי שרון, שרון, הינה מלצרית תתפסי אותה מהר.”

“כן מה תרצו להזמין?”

“אני אשמח לחצי ליטר גולדסטאר “.

“יש לנו רק שליש”.

“למה יש לכם רק שליש זה ממש מרגיז.”

“תגיד את זה לבעלים של המקום”.

“טוב נו אני אקח את השליש.” לצערי הוא עולה כמו חצי. “שרון מה את רוצה להזמין?”

שרון ניגשה למלצרית ואמרה לה משהו, המלצרית חייכה קלות והלכה מהמקום.

“נו..שמעתי שיש לך חבר חדש” (תמיד יש לה חבר חדש) “מתי אני אפגוש אותו?”

“אויי הוא כל כך חמוד. אתה חייב לפגוש אותו”. (תמיד הם חמודים בהתחלה. אבל אחרי תקופה הם מתחילים להיות מעצבנים).

“תסתכל הוא כתב לי הודעה”

לילה טוב כפרונצ’יקית שלי. אני הולך לישון וקר כאן לבד. מתגעגע. (טוב זה היה צפוי שההודעה תהייה מתקתקה להחריד).

“הוא נשמע חמוד, אני שמח בשבילך”.

“כן הוא ממש מאמי. הוא תמיד קורה לי כפרונצ’יקית ואני קורת לו כפרונצ’יק. זה בגלל שהוא צחק על אחותו שכל הזמן אומרת כפרה לבעלה”.

(טוב זה ממש קיצ’י אולי אני אסיח את דעתה).

“אא סוף סוף המלצר מגיע. ונראה לי שהוא בא עם הבירה שלי. אני רואה שגם את הזמנת בירה. זה היה ברור אז למה רצית את התפריט?”

“סתם רציתי לראות מה יש כאן לשתות. מה אסור לי?”.

“אף אחד לא אמר שאסור לך סתם התעניינתי כי כל דבר פה לוקח הרבה זמן. צריך לנצל הזדמנויות ולתפוס מהר את המלצר אם זה אפשרי.”

איך שהמלצר מתקרב, הוא נתקע בקצה של הספה ומאבד את שיווי המשקל. דחיפה מקרית מאחד האנשים שעומדים לידינו עוזרת למגש העמוס לעוף מידיו.  הכוסות המלאות עד הקצה מתרוקנות במיידית בדיוק על הראש של הבלונדינית במרכז. הפן הלך וכל האיפור התחיל לנזול לה מהעניים. היא יושבת שם המומה על סף בכי ולא יודעת האם לאכול את הבושה או פשוט לברוח כמה שיותר מהר לרכב…

“תגידי את חושבת שצריך לעשות את כל ההזמנה מחדש?”

“לא נראה לי. אבל מה שכן אני חושבת שזה הזמן הטוב ביותר בשבילך לנסות ולהשיג את הטלפון שלה”.

תגים
המשך קריאה

אודי גילת

צלם, מוזיקאי וסופר, בדרך לקראת הוצאת ספרו הראשון. מטפח זוגיות בהווה ומחפש אחת בעברו. מבלה את רוב זמנו בין נגינה על גיטרה, צילומי סטודיו והרצתו של ג'קי הכלב ההיפראקטיבי.

מאמרים קשורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגור